פס"ד בתביעה להפחתת מזונות קטינים שהגיש האב

1.         בפני תביעה להפחתת מזונות קטינים שהגיש האב.

2.         הקטינים, בני: א. יליד 12.9.95, בן כ- 13.5, ובמועד בו אושר הסכם הגירושין הכולל בין הצדדים, היה בן 6 שנים, וע., ילידת 9.2.99, בת 10 שנים, ובמועד בו אושר ההסכם, היתה כבת שנתיים ומחצה.

3.         התביעה הוגשה ביום 17.12.07.

4.         הראיות והסיכומים נשמעו ביום 20.1.09, ומכאן פסק הדין.

5.         לטענת התובע (להלן יכונה גם "האב"), שינויי המגמה בפסיקת מזונות ילדים, כפי שזו מקבלת ביטוי בפסיקה החדשה של ביהמ"ש העליון (כמו: הילכת צינובוי, ואוחנה, ט.ס.) ראוי כי ביהמ"ש יחיל אותן בנסיבות המתאימות כמו אלה המתקיימות כאן לגרסתו, גם בתביעות להפחתת מזונות.

            כלומר: יש לצורך העניין לראות את שינוי המגמה על פיה תשתתף האם לפי הכנסתה ופוטנציאל הכנסתה בנטל המזונות של הקטינים, גם במקרה דנן, על אף שפסיקת המזונות לגבי הקטינים, נפסקה עוד בשנת 2001, במסגרת הסכם גירושין כולל.

            עוד טוען האב, וכעולה מעמ' 26 לפרוטו' ה- 20.1.09:

            "...ביהמ"ש העליון סבור שלאורך זמן, בנשיאה בנטל של ילדים, צריך להיות איזה שהוא מצב ומראית של שוויוניות, משום שתחושת הצדק הטבעית מתקוממת לנוכח מצב שאחד מבני הזוג יהיה, יגור ויחוש שאין לאל ידו לספק לעצמו את הצרכים המינימאליים כאיש בוגר, ובאופן שהדבר אף אינו מתיישב עם חוק יסוד: כבוד האדם... ואילו הצד השני יחיה ברווחה כזו שמאפשרת לו לשאת בנטל גדול יותר, או באופן שבסה"כ הנשיאה בנטלים תהיה שוויונית."

            לשיטתו של התובע/האב, שינוי הנסיבות המהותי מבחינתו, המצדיק הפחתת סכומי המזונות, וכמבוקש בתביעתו, נובע מכך שלנסיבות חייה של האם/גרושתו, מצבה הכלכלי שפיר מזה שלו. לאחר שפרט התובע את הוצאותיו והכנסתו כטענתו, אל מול זו שעמדה במועד אישור ההסכם, מציין הוא, כי לא ניתן להסכים עם כך כי לא יתאפשר לו לחיות חיי כבוד. והוא מפרט: הוצאותיו כ- 4,000 ש"ח לחודש, והכנסתו כ- 5,500 ש"ח לחודש.

            התובע אינו טוען כי יש לצמצם בצרכי ילדיו, ואולם עותר הוא לאיזון בעת הזו, ומחדש, 7 שנים לאחר אישור ההסכם, בהטלת חבות וחלוקת תשלומי צרכיהם, בינו לבין האם.

            למעשה טוען התובע כי שינוי הנסיבות לדידו הוא, בבחינת מצבו ויכולותיו הכלכליות, אל מול אלה העומדים לרשות האם.

6.         לטענת הנתבעת, אין התביעה עומדת במתווה המשפטי המותווה שנים רבות בתביעות להפחתת מזונות. בפרט מציינת היא, כי אין זו המדיניות המשפטית הראויה להיעתר לתביעתו של התובע על פי עתירותיו לראות את "שינוי הנסיבות המהותי" שאירוע בעניינו - לגרסתו.

            עוד מוסיפה וטוענת הנתבעת כי במסגרת הסכם הגירושין נערכו האיזונים השלובים, וסכום המזונות הינו אך חלק מאותם איזונים, ולא יכול היום התובע להתייצב ובמסגרת תביעה להפחתת מזונות לא להוכיח שינוי נסיבות מהותי, ולבסס את תביעתו וטיעוניו על היבטים מוסריים ושוויוניים.

            עוד מציינת הנתבעת, כי לא ייתכן לקבל את הטיעון כי גיל הילדים (שנתיים וחצי ושש שנים במועד אישור ההסכם) ש"גדלו", יהווה שינוי נסיבות.

            עוד ולטענתה, וכעולה מחקירת התובע, גם טענתו של ירידה בשכרו בין מועד אישור ההסכם למועד הגשת התביעה, נסתרה.

7.         המתווה המשפטי :

            את הדין המנחה נמצא בע"א 363/81 פייגה נ' פייגה פ"ד לו (3) 187, ומפסיקתו של הנשיא שמגר:

            "פסק דין מזונות אינו יוצר מחסום החלטי בפני התדיינות חוזרת אלא ניתן לשוב ולפנות לבית המשפט בבקשה לעיון חוזר בפלוגתה פלונית בקשר למזונות, אך זאת בכפיפות לתנאי המפורש והדווקני שחל שינוי מהותי בנסיבות. אין המדובר בשינוי של מה בכך... נהפוך הוא, ההלכה מגבילה ומצמצמת את הדיון החוזר כאמור, רק לאותם מקרים בהם חל שינוי מהותי בהשוואה למצב שבעבר... מבחינה זו אין שוני בין פסק דין שהושג על יסוד הסכמה לבין פסק דין שיכריע בפלוגתאות על יסוד הראיות."

            וכן, וכפי שנפסק בר"ע 4515/92 שטיין נ' שטיין - דינים עליון ל"ד, עמ' 643: